טל ואח' נ' קאמאו שיווק נעליים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן פס"ד חלקי בהסתמך על פסק דינה של ערכאת הערעור מיום 1.3.12( להלן: "פסק הדין" ).

התובעים 1-3 ( להלן: "המבקשים" ) טוענים כי בימ"ש דכאן רשאי לתת את פסק הדין החלקי המבוקש בהתבסס על פסק הדין.

המבקשים טוענים כי במועד הדיון שהתקיים ביום 27.12.11 טענו הנתבעות ( להלן: "המשיבות" ) כי קוד 1 מצוי בסמכות רו"ח שמונה ע"י בורר.

לטענת המבקשים, מסתבר שטענה זו אינה נכונה ונטענה בעלמא לחוץ וללא כל ביסוס כשרו"ח עצמו קבע שאינו דן כלל בעניין זה, כך לשיטת המבקשים. עוד טוענים המבקשים, כי גם טענות המשיבות לגבי הסכום שלא שנוי במחלוקת הם טיעוני סרק .

לשיטת המבקשים, המשיבות , הן שהציגו לבית משפט מצג לפיו מכירות קוד 1 מסתכמות בסך של 121,580 ש"ח מכאן שלשיטת המבקשים אין מניעה ממתן פס"ד על הסכום שאינו נתון במחלוקת.

בתגובת המשיבות נטען, כי דין הבקשה להדחות שכן במסגרת התביעה הוגשה בקשה לקבלת מסמכים הנוגעים למכירות קוד 1 ולא בתביעה למתן חשבונות.

המשיבות טוענות כי לפי תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , אם מדובר בתביעה למתן חשבונות אזי על המבקשות לפרש את הסכום המשוער שמגיע להן ולשלם אגרה כקבוע בתקנות. משכך לטענת המשיבות על המבקשות לשלם את האגרה ולחילופין טוענות כי יש לדחות את התביעה על הסף. לפי תקנה (3) ו-(4) לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד נטען כי בית המשפט סיים את תפקידו בשעה שנתן פסק דין וחייב את המשיבות להמציא את המסמכים והחשבונות.

המשיבות המציאו את המסמכים שהתבקשו להמציא למבקשים, ואם רוצים המבקשים לעשות כעת שימוש במסמכים עליהם לעשות זאת במסגרת הבוררות הכוללת שמתנהלת בין הצדדים בנוגע למחלוקות הכספיות ובשאלת ההתחשבנויות שבניהן.

המשיבות טוענות, כי עצם המצאת דו"ח המכירות קוד 1 לא יכול להקים לתובעים זכות לקבלת תשלום ולכל היותר הוא יוכל להיות חלק מההתחשבנות הכוללת שבינהם.

בנוסף המשיבות מפנות להחלטת כבוד השופט סובל שהורה על עיכוב התביעה הכספית שהגישו המבקשים עד החלטת ערכאת הערעור ועד החלטת הבורר.

המבקשים בתשובתם חוזרים על האמור בבקשתם ומוסיפים כי תיק זה אינו קשור לבוררות .

דיון ומסקנות:

בבקשה זו מתעוררת שאלת סופיות הדיון' שכן הבקשה דנן הוגשה לאחר סיום ההדיינות בפני הח"מ ולאחר מתן פסק דין. כמו כן , בית המשפט של הערעור לא הורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא מכך שאין מקום או דרך לסטות מכלל סופיות הדיון.

עמדת הפסיקה והמלומדים בשאלת סופיות הדיון:

דברי כב' השופט אילון בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' מחמד עליהן ג'עפרי פ"ד מז(1) :

"כלל הוא, כי עם מתן פסק הדין מסיים בית המשפט את מלאכתו ושוב אין הוא מוסמך לשנותו, למעט תיקון טעות שנפלה בפסק הדין, לפי האמור בסעיף 81לחוק בתי משפט [נוסח משולב], תשמ"ד- .1984לדברים האמורים נקבע סייג מסוים, לפיו רשאי בית-משפט להכניס שינוי בגזר הדין, אם הוא מתבקש לעשות כן בו ביום שניתן בו פסק הדין ."

ראה בנוסף את דברי המלומדת נינה זלצמן :

"כלל מעשה בית- דין [res judicata] מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" (privity) עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבית המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק- הדין. משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנוֹ, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו. תכונת המוחלטות המוענקת לפסק הדין מעמידה את ההכרעה השיפוטית בחזקת היותה נכונה, חוסמת בכך את הדרך לפני הצדדים לבירור האמת ולעיתים אף עשויה לגרום להנצחת טעויות; אך שיקולים שבתקנת-הציבור מחייבים לשים סוף לדיונים משפטיים. על כן, אף אין בודקים אם צדק השופט בהחלטתו, ואין טעות בפסק הדין מספקת לבעל הדין היתר להשתחרר מכבלי מעשה בית דין. כוחו של המעשה השיפוטי, כמעשה בית דין, פועל בכל הליך שיפוטי אחר בין אותם צדדים, בהקימו מחסום דיוני, השתק, כלפי כל אחד מבעלי הדין המבקש לשוב ולהתדיין "בעניין שנדון" או ב"שאלה שנדונה" בפסק הדין."